דברים שאתה יכול לעשות למען ילדך האוטיסט תרגום מספרו של ג'ונת'ן לוי - פרק 4 הגב בצורה שונה לבכי של ילדך

1. ‫1‬
‫התמודדות עם בכי של ילד‬
‫הבריטים באים‬
‫בשנת 6991 רשות השידור הבריטית, הבי בי סי )‪ ,(BBC‬שלחה מפיק וצלם לעקוב אחר‬
‫התנסותה של משפחה אחת במרכז הטיפולי. הם היו אמורים לערוך את החומר המצולם לכדי‬
‫סרט תיעודי שיועד להקרנה בשעת צפיית השיא באנגליה. זה היה עניין גדול עבור המרכז‬
‫הטיפולי, שכן מיליוני אנשים עמדו לצפות בעבודת הצוות עם הילד הזה וכך ללמוד על הטיפול.‬
‫כמובן, לא הייתה לנו כל שליטה על העריכה, כך שכל מה שיכולנו לעשות היה לבצע את העבודה‬
‫על הצד הטוב ביותר ולקוות שזה ייראה טוב על המסך. ראינו בזה הזדמנות יוצאת דופן להרחיב‬
‫את טווח המשפחות איתן עבדנו ולהפיץ את העבודה לאירופה. הרבה היה תלוי במה שעמד‬
‫להתרחש עם אותו ילד והתקדמותו במשך התוכנית האינטנסיבית בת השבועיים. דאגנו שמא,‬
‫אפילו אם תהיה אצלו התקדמות משמעותית, היא לא תהיה גלויה לעיני הצופה הפשוט היושב‬
‫בבית מול הטלוויזיה, אבל חשנו שהיה עלינו לנסות ולקוות לטוב ביותר.‬
‫שמו היה סטנלי, הוא היה בן 5 ומעולם לא שהה רחוק מדיי מהוריו. באופן טיפוסי, התוכנית‬
‫הטיפולית שלנו התחילה ביום שני בבוקר כשההורים משאירים את הילד בחדר המשחקים עם‬
‫איש צוות. חדר המשחקים נעול. לחלק מן הילדים זה לא משנה כלל והם משחקים בשמחה עם‬
‫איש הצוות. ילדים אחרים מנסים ללכת בעקבות הוריהם ואז מוותרים על זה ופונים לשחק עם‬
‫איש הצוות. ילדים אחדים מייללים קצת ואז פונים למשחק. ילדים אחדים בוכים. ואחדים... נו,‬
‫אחדים צורחים.‬
‫בשעה 10:90 בבוקר יום שני, כשמסרטות הבי בי סי כבר פועלות, גילינו בדיוק לאיזו מהקבוצות‬
‫האלה היה שייך סטנלי. "הוא מהצרחנים", אמרתי לצוות, שחיכה בצפייה לדיווח מחדר‬
‫המשחקים. נשי הצוות חייכו. ממש שמחנו שהוא היה צרחן. וזאת לא משום שרצינו שסטנלי יהיה‬
‫אומלל, אלא משום שידענו , שלמרות שקהל הטלוויזיה לא יוכל להבחין בשיפור בקשר עין או‬
‫בטווח הקשב, כולם יוכלו לומר מתי ילד צורח מפסיק לצרוח. והיינו בטוחים שהוא ישתנה במהלך‬
‫השבועיים.‬
‫מדוע הוא בוכה: שתי האפשרויות‬
‫כשילד בוכה מבלי שנפגע ישנן רק שתי סיבות אפשריות:‬
‫1. שהוא באמת עצוב והבכי הוא ביטוי לאותה עצבות.‬
‫2. שהוא מעמיד פנים.‬

2. ‫2‬
‫זהו זה.‬
‫ומכיוון שהעמדת פנים הרבה יותר שכיחה מעצבות אמיתית, נתחיל בה:‬
‫העמדת פנים‬
‫הדבר הראשון שיש להכיר בו הוא שלפעמים כשילדכם בוכה או מיילל או מעמיד פני אומלל, הוא‬
‫בעצם מרגיש מצוין. הוא עושה את זה רק כאסטרטגיה לקבלת דברים שונים מכם.‬
‫הא? מה? זה לא קצת מורכב מדיי? לגמרי לא. התפקיד של כל ילד הוא לגלות מה מפעיל את‬
‫הוריו. כל הילדים האלה הם חכמים דיים להבין שאתם מתנהגים אחרת כשהם בוכים )או‬
‫מייבבים, או כל דבר שהם עושים כדי לגרום לכם לתת להם מה שהם רוצים(.‬
‫לפני זמן לא רב הסביר לי אחד האבות שכאשר הוא מסרב לתת לבתו עוגיה, היא בוכה. הוא‬
‫מחכה מעט ואז נותן לה אחת.‬
‫מדוע הוא נותן לה את העוגיה? משום "שהיא באמת רוצה את זה" או משום ש"אני לא רוצה‬
‫שהיא תהיה עצובה" . מובן לי מדוע הורים אומרים את זה, אבל אתם חייבים לראות את זה‬
‫מהפרספקטיבה של הילדים:‬
‫אני רוצה את העוגיה. אני מבקש אותה. זה לא עובד. אני בוכה. אני מקבל את העוגיה. מכאן‬
‫שבכי הוא טקטיקה יעילה לקבלת עוגיה. נחמד! בכל פעם שארצה משהו שאיני מקבל – אבכה.‬
‫זה באמת פשוט ובסיסי כל כך. לימדתם את ילדכם שהבכי הוא יעיל יותר מכל דרך אחרת‬
‫להשגת מה שהוא רוצה. עכשיו הוא בוכה כטקטיקה להשיג מה שהוא רוצה. אתם רואים איך זה‬
‫עובד?‬
‫אז זה עובד עליי. למי אכפת?‬
‫זה צריך להיות אכפת לכם מכמה סיבות. ראשית, בלי כוונה אתם מלמדים את ילדכם לבכות‬
‫יותר ממה שהיה בוכה במקרה אחר, ואין בזה כל הגיון. שנית, לעיתים קרובות הבכי יחליף את‬
‫הדיבור. מדוע ללמוד מלים כשאפשר פשוט לבכות כדי לקבל משהו? ילדכם כבר יודע לבכות.‬
‫שלישית, יש דרכי התנהלות בעולם יעילות הרבה יותר מבכי כדי להשיג מה שרוצים. מתיי הייתה‬
‫הפעם האחרונה שבה ראיתם צנרת סתומה מתוקנת רק משום שמישהו בכה? רביעית, אתם‬
‫ממש שונאים כשילדכם בוכה. אתם מרגישים נורא כשילדכם בוכה. אתם רוצים שילדכם יבכה‬
‫פחות. אז בודאי שצריך להיות אכפת לכם אם מה שאתם עושים )בלי כוונה( מעודד את ילדכם‬
‫לכבות.‬

3. ‫3‬
‫מצוקה רגשית ממשית‬
‫אין ספק שיש פעמים שבהן ילדכם עלול להיות מוטרד ולבכות ממצוקה רגשית אמיתית ולא‬
‫כהעמדת פנים. הדבר הראשון שעליכם להכיר בו הוא שסביר להניח שאינכם יודעים להבדיל בין‬
‫שניהם.‬
‫ככל הנראה, מה שאתם מניחים הוא שהילד אומלל במצבים שבהם אתם הייתם עלולים להיות‬
‫אומללים. אבל זכרו, ילדכם שונה מכם. ילדכם אוטיסט ולכן הוא סופג את העולם בדרך שונה‬
‫לגמרי. למרות שאתם עלולים להרגיש אומללים כשאינכם מקבלים מה שאתם רוצים, יכול להיות‬
‫שילדכם מרגיש בסדר גמור והוא רק עושה את מה שמשיג בהצלחה את מה שהוא רוצה.‬
‫זכור לי ילד קטן שבכה בחדר בבוקר הראשון של התוכנית האינטנסיבית. הוא ישב ליד הדלת,‬
‫בוכה "אמא, אמא!", חובט ראשו בדלת. התיישבתי כארבעה מטרים ממנו והתחלתי לחקות אותו.‬
‫משמיע קולות בכי, קורא "אמא, אמא" וחובט את ראשי בדלת אחרת.‬
‫הילד הפסיק לגמרי את מה שעשה ופשוט נעץ בי מבט. ואז הוא צחק. שאלתי: "אני עושה את זה‬
‫נכון?" והוא הנהן בראשו. הוא חייך אליי שוב ואז חזר לבכי ולהטחות הראש. נחמד לדבר איתך!‬
‫אני צריך לחזור לעבודה עכשיו. חיקיתי אותו שוב, ושוב הוא הפסיק וצחק. כעבור זמן, הוא ראה‬
‫שההתנהגות הזאת אינה יעילה )דבר שהיה חדש עבור ו – עד אז השיטה תמיד עבדה כמו קסם(‬
‫והפסיק אותה לחלוטין וכשהוא רגוע ומתוק פנה לשחק איתי ועם הצוות לאורך המשך השבוע.‬
‫מה קורה כשילדכם בוכה‬
‫בטבלה הבאה רשמו את ארבע הפעמים האחרונות שבהן ילדכם הראה התנהגות בכיינית.‬
‫תחת "מקרה" רשמו את הפרטים סביב הדוגמה שבחרתם.‬
‫תחת "מה הוא רצה" רשמו מה שנראה היה לכם שהוא רצה להשיג בבכי. אם לא היה משהו‬
‫מסוים שהוא רצה, רשמו "שום דבר".‬
‫תחת "איך הרגשתי" רשמו מה הייתה הרגשתכם כשהוא בכה.‬
‫תחת "קיבל מיד" רשמו האם הוא קיבל את מבוקשו תוך שתי דקות מהבכי.‬
‫תחת "קיבל בכלל" רשמו האם הוא קיבל את מבוקשו תוף שלושים דקות )לידיעתכם, אם‬
‫הבטחתם לו ללכת למקדונלד'ס ואתם הולכים, זה נחשב- אפילו אם לקח יותר משלושים דקות(.‬
‫לא‬ ‫קיבל מיד‬ ‫איך הרגשתי‬ ‫מה הוא רצה‬ ‫מקרה‬
‫קיבל בכלל‬

4. ‫4‬
‫--‬ ‫כן‬ ‫ממש רע‬ ‫וופלים במקום דגנים‬ ‫ארוחת בוקר הבוקר‬
‫התבוננו בטבלה. שימו לב באיזו תדירות ילדכם מקבל מה שהוא רוצה כשהוא בוכה. עשרים‬
‫וחמישה אחוז מהזמן? חמישים אחוז? מאה אחוז? אל תיבהלו. רוב ההורים נותנים לילדם מה‬
‫שהם רוצים בעקבות הבכי לפחות חמישים אחוז מהזמן. כהורים, אנו מאומנים להגיב כך.‬
‫כשילדינו היו תינוקות, הדרך העיקרית שלהם לתקשורת הייתה למרר בבכי. אני רעב! החיתול‬
‫שלי רטוב! כואב לי! אני עייף! הכול מתוקשר באותה צורה. אנחנו לומדים לעשות מה שמרגיע‬
‫אותם. העניין הוא, שהרבה פעמים אנחנו טועים לחשוב שמה שהם משדרים הוא אומללות.‬
‫אפילו בתינוקות. בדיוק כמו אצל האוטיסטים, יתכן וה ם לפעמים באמת עצובים. אבל רוב הזמן זו‬
‫רק טכניקת תקשורת סטנדרטית. יתכן שילדכם עדיין משתמש בטכניקת תקשורת סטנדרטית. או‬
‫אולי הוא משתמש בזה בתורה טקטית כדי להשיג מה שהוא רוצה כי הוא יודע שזה יעיל יותר.‬
‫עמודת ה"איך הרגשתי" היא עוד דבר לשים אליו לב. יתכן שאתם מבזבזים המון אנרגיה על‬
‫הרגשות רעות כשילדכם בסך הכול עושה מה שהוא יודע לעשות כדי להשיג את מבוקשו.‬
‫כיצד להתמודד עם זה: כשהם מתנהגים כאומללים‬
‫או-קיי, אז אלה שתי האפשרויות )מצוקה רגשית והעמדת פנים( הקיימות בכל פעם שילדכם‬
‫מראה התנהגות בכיינית כלשהי. בכל אפשרות ישנם שני היבטים להתמודדות עם הבכי: מה‬
‫שאתם עושים כלפי חוץ ומה שאתם עושים כלפי פנים.‬
‫נתחיל ברעיון שהפעם הוא מעמיד פנים כשהוא בוכה ושהוא מתנהג באומללות משום שזו‬
‫טקטיקה מוצלחת להשיג את מה שהוא רוצה. אם זה אכן כך, הרי שזה יהיה טיפשי מצדכם‬
‫להתרגש מהבכי שלו. חשבו על כך: הוא מרגיש רגוע ושליו בתוכו ומציג לכם מופע ואתם‬
‫מרגישים רע לאור העובדה ש)אתם חושבים ש-( הוא אומלל! אם הוא מעמיד פנים, לא הייתם‬
‫רוצים להאמין לאומללות מעושה ולהיות בעצמכם אומללים. זה יהיה פשוט בזבוז אנרגיה רגשית.‬
‫אם אתם יודעים שילדכם מרגיש בסדר, לא צריך להיות לכם קשה להרגיש גם כן בסדר.‬
‫נניח שבתכם רוצה קערת גלידה ואתם כבר אמרתם לה שהיא לא יכולה לקבל קערה שלישית.‬
‫היא מתחילה לבכות ואתם מכירים בכך שככל הנראה היא מתנהגת בצורה כזאת כדי לקבל עוד‬
‫גלידה. אתם זוכרים שהיא בסך הכול מרגישה טוב היום מתחת לכל הדמעות, אז גם אתם‬
‫מרגישים טוב. נחמד! עכשיו, זה מה שתעשו:‬

5. ‫5‬
‫התחילו לנוע לאט יותר מהרגיל. אני לא מתכוון כל כך לאט כמו בהילוך-איטי, אבל אתם רוצים‬
‫לנוע לאט יותר מהרגיל כדי להראות לבתכם שלטקטיקה הזו של התנהגות אומללה יש תוצאה‬
‫הפוכה ממה שהיא התכוונה. כשילדים בוכים, רוב ההורים נוטים לנוע הרבה יותר מהר מהרגיל,‬
‫רצים בחדר, מנסים להציע את הדבר הנכון כדי שהילד יפסיק לבכות. הילד רואה שלפתע‬
‫הפכתם להיות זריזים כחץ מקשת ושוב מציין לעצמו שיש כוח בהעמדת פני אומלל.‬
‫כדי לנטרל זאת, אתם רוצים להראות שלא רק שהבכי אינו גורם לכם לנוע מהר יותר, זה גורם‬
‫לכם לנוע אפילו לאט יותר.‬
‫אם לבתכם יש קושי שפתי גדול, אתם מתמודדים עם זה על ידי העמדת פני מבולבלים. אתם לא‬
‫בטוחים מה היא רוצה. אתם מנסים לעזור, אבל באמת לא יודעים מה לעשות. וכך, אתם הולכים‬
‫סביב החדר, מציעים לה המון דברים, אבל לא את מה שהיא רוצה. בצורה כזאת, אתם מפגינים‬
‫שאתם מוכנים לסייע, אתם לצידה. אתם רק לא בטוחים מה לעשות כדי לעזור. אם באופן עקבי‬
‫תאטו ולא תתנו לה את מה שהיא מבקשת כשהיא בוכה, היא תתחיל לאמץ טקטיקות תקשורת‬
‫אחרות. אתם יכולים גם לומר דברים כמו: "אני רוצה לעזור, אבל אני לא מבינה מה את רוצה. נסי‬
‫להגיד לי".‬
‫גם אם בתכם יותר מילולית והיא מבקשת מכם משהו בצורה ברורה, עדיין אתם צריכים לנוע‬
‫לאט יותר, אבל גם לומר לה שהבכי לא יעזור לה להשיג עוד קערת גלידה. אתם יכולים להסביר,‬
‫בצורה קלילה ורגועה, שהיא לא תקבל עוד גלידה בין אם היא תבכה ובין אם לא תבכה. אתם‬
‫יכולים גם להציע לה אפשרויות אחרות )מאכלים שהיא יכולה לקבל(. ככל שהיא תלמד שהגלידה‬
‫לא תינתן אפילו אם היא תבכה, הבכי יפחת.‬
‫חשוב:‬
‫מכיוון שלילדכם יש חיישנים לרגשותיכם, אם תיישמו את כל זה כשאתם מרגישים נורא, הרי‬
‫שאתם עדיין מתגמלים אותם, במידה מסוימת, על הבכי. הושפעתם והם יכולים להבחין בכך. זה‬
‫ַ‬
‫עדיין צעד בעל עוצמה שהם יכולים לנקוט. אם זה המצב, ייקח הרבה יותר זמן עד שההתנהגות‬
‫תפחת.‬
‫כיצד להתמודד עם זה: כשהם אומללים באמת‬
‫אם ילדכם אומלל באמת, אתם רוצים להתייחס ולברר איתו את המשמעות הרגשית של הדבר.‬
‫הכוונה איננה לומר לו "אתה אומלל" או "אתה עצוב" וכו', כי אתם לא יודעים בוודאות איך הם‬
‫מרגישים ואתם לא רוצים לטעות בתיוג הרגשות. במקום זה, עליכם לעזור לו ללמוד להרגיש‬

6. ‫6‬
‫בנוח במצבים שבהם הוא לא מרגישים בנוח. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא להרגיש‬
‫בעצמכם רגועים ושלווים, בתור מודל עבור ילדכם שאכן זה אפשרי להרגיש בנוח בתוך המצב‬
‫הזה שהם נאבקים בו.‬
‫ילדים מתבוננים במבוגרים )ובמיוחד בהוריהם( ומחפשים אותות לתגובה הנאותה בכל מצב.‬
‫דוגמה מצוינת לכך היא כשילד בן שנה נופל על הארץ וכל המבוגרים סביבו נעצרים כדי לבדוק‬
‫אם הוא בסדר. ברוב הפעמים, הילד מרים עיניו ומתבונן במבוגרים לפני שהוא מגיב לנפילה.‬
‫ראיתי כל כך הרבה ילדים נופלים, מביטים בהוריהם )שעל פניהם הבעה של דאגה עמוקה, או‬
‫אולי הם אומרים בקול מרוגש מדאגה "אתה בסדר?"( ואז, כתוצאה מכך, מתחילים לבכות. אני‬
‫בטוח שראיתם התרחשות כזאת פעמים רבות. ראית י גם ילד נופל, מרים מבט אל הורה שמחייך‬
‫ואומר בקול עליז "אתה בסדר, בוא אליי!" והילד אז מגיב בחיוך, קם וממשיך לשחק. לעיתים‬
‫קרובות ילדים מתנהגים לפי הרמזים שהם מקבלים מאיתנו.‬
‫הדבר נכון גם לגבי הילד שלכם. אם הוא מרגיש לא-בנוח, אתם יכולים לעזור לו בכך שתראו לו‬
‫ַ‬
‫שאתם מרגישים בסדר באותו מצב. כך אתם מלמדים את ילדכם שהוא יכול להרגיש בנוח במצב‬
‫הזה גם כן.‬
‫עליכם לזכור: יש לכם השפעה עצומה על ילדכם.‬
‫אל תדאגו לגבי מה שעשיתם עד עכשיו. זה בסדר אם עשיתם ההיפך ממה שאני מייעץ לכם. רוב‬
‫ההורים עושים את כל הדברים הבלתי יעילים כדי להתמודד עם הבכי של ילדיהם. אחרי שהם‬
‫לומדים ליישם את הטכניקות האלה, ילדיהם מגיבים במהירות , מפחיתים את ההתנהגות‬
‫הבכיינית ומרחיבים את השפה. אם ילדכם לומד שבכי לא כל כך עוזר בתור כלי לתקשורת, הוא‬
‫יחפש דרכים יותר יעילות וזה פותח את הדלת להאצת ההתפתחות השפתית של ילדכם.‬
‫ומה קרה עם סטנלי‬
‫הסריט את המשפחה במשך שבועיים. ההורים של סטנלי נכנסו לחדר‬ ‫צוות הבי- בי- סי‬
‫המשחקים פעמיים ביום לעבוד איתו חמש עשרה דקות )כל אחד מהם( ואז יצאו כדי לקבל‬
‫הדרכה נוספת. סטנלי בכה במשך היומיים וחצי הראשונים , במיוחד כאשר אימו עזבה את החדר‬
‫והוא נשאר לבדו עם הצוות. ביום רביעי, נכנסתי אל החדר כדי לעבוד איתו. הוא ואימו שיחקו‬
‫במכונית. נכנסתי ולקחתי את מקומה. היא יצאה בשקט. סטנלי לא בכה או אפילו הראה סימן‬
‫שאכפת לו שהיא יצאה מהחדר. זהו זה. סטנלי לא בכה יותר במשך השבוע וחצי שנותרו לו‬
‫בתוכנית.‬

7. ‫7‬
‫סטנלי הראה התקדמות בדרכים נוספות גם כן: דיבורו התגבר, קשר העין שלו עלה בצורה‬
‫משמעותית, הוא התחיל להתלבש בעצמו ואפילו לימד את עצמו להשתמש בתנור המיקרוגל!‬
‫הסרט הדוקומנטארי שודר באנגליה בספטמבר 7991 וזכה לרייטינג הגבוה ביותר במשבצת‬
‫שלו. אירופה התעניינה מאוד בעבודתנו ומאז המרכז הטיפולי מקיים סמינרים עבור מאות הורים‬
‫במדינות אירופה כל שנה.‬
‫לסיכום:‬
‫* ישנן רק שתי סיבות לבכי של ילדכם במקרה שלא נפצע: הוא באמת אומלל או שהוא מעמיד‬
‫פנים.‬
‫* אתם לא יכולים להבדיל בין אומללות אמיתית לבין העמדת פנים, גם אם אתם חושבים שכן.‬
‫* אם ילדכם אומלל באמת, חשוב שתרגישו רגועים ככל שתוכלו.‬
‫* אם ילדכם רק מעמיד פנים, גם אז חשוב שתרגישו רגועים.‬
‫* נועו לאט יותר כשילדכם בוכה, כדי שילמד שהבכי הוא פחות יעיל מדרכי תקשורת אחרות.‬
‫* אתם יכולים לעשות זאת.‬
‫שכתוב פרק 4 מתוך הספר‬
‫‪”What You Can Do Right Now to Help Your Child with Autism“ / Jonathan Levy‬‬