1. היצירה המקורית שבחרתי – פסל הפייטה של מיכאלאנג'לו
[ ; Pietàרחמים ]
קישור למידע על פסל הפייטה בויקיפדיה:
99%7http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%98%D7%94_(%D7%9E%D
)59%7%D7%9B%D7%9C%D7%90%D7%A0%D7%92'%D7%9C%D
2. מידע על האמן ארז ישראלי:
• ארז ישראלי, יליד באר שבע, עוסק בפיסול, הדפס ומיצבי וידיאו. ישראלי הוא בוגר מכללת בית
ברל ובעל תואר שני מבצלאל. היה תלמידו ועוזרו של האמן גדעון גכטמן (2491 - 8002). בעבר
לימד בתיכון תלמה ילין וכיום מלמד בבית ברל, בסמינר הקיבוצים, במחלקה לעיצוב פנים במכללה
למינהל. עבודותיו הוצגו במוזיאונים שונים בארץ ובעולם, וגם נמצאות באוספים של מוזיאון ישראל,
מוזיאון חיפה לאמנות ועוד. במהלך הקריירה שלו זכה ישראלי בפרסים רבים כמו פרס קולינר לשנת
0102 לאמן ישראלי צעיר, פרס קרן דן סנדל וקרן משפחת סנדל לפיסול, מוזיאון תל אביב, פרס על
שם הדסה ורפאל קלצ'קין, קרן אמריקה ישראל, ופרס אמן צעיר של משרד החינוך.כאמן הוא מרבה
לעסוק בקלישאות ובנושאים רגשניים וקולקטיביים בתרבות הישראלית כמו קיטש ומוות, הנצחה, כאב
ותשוקה וזיכרון לאומי. ישראלי: "כשאמרתי שאני מטפל בנושא הזה של חיילים, באו ואמרו לי 'לא, לא
נוגעים בחיילים. לא נוגעים בדימויים האלה, זה יכול להפוך לפלקט'. עכשיו ברור שזה יכול להפוך
לפלקט, אני מודע לזה. ואני חושב שדווקא בגלל שאמרו לי שאסור, שצריך לעשות אמנות בינלאומית,
החלטתי לעשות ההפך. כלומר, להתמודד עם הדברים לטוב ולרע ולקחת סיכון" (אייגר, י.י., "מה
ישראלי בעיניך: ראיון עם ארז ישראלי", מעריב, 01/40/11).
• הטיפול של ישראלי בנושאים אלו מאיר אותם באופן חדש, לעיתים מגוחך ולעיתים מצמרר, כך שהוא
מצליח לעורר בצופה תחושות רדומות וחשיבה מחודשת על נושאים הנראים לעיתים ברורים מאליהם.
ישראלי אינו בורח מהפאתוס הטמון בנושאים אלו אלא להפך, מאדיר ומגביר אותו עד כדי הגזמה
המביאה בסופו של דבר לפירוק ושיבוש הסמל התרבותי והצגה חתרנית שלו.
3. בחרתי שתי יצירות במדיום וידאו-ארט, של האמן ארז ישראלי, המתקשרות למוטיב הפייטה.
הראשון– "אל מלא רחמים" וידאו משנת 4002 בו הקשר קיים יותר מבחינה רעיונית – זוהי פייטה
ישראלית, שבה נראית אם הנאחזת בבנה המת, בתנועה איטית, כמו מנסה לא להיפרד ממנו, כשברקע
מתנגנת תפילת "אל מלא רחמים", הנהוגה בלוויות.
בוידאו השני "ללא כותרת" משנת 6002 הקשר נראה גם בתנוחת הבן והאם יחדיו.
האם מחזיקה את הבן בתנוחת "פייטה" ומורטת נוצות הדבוקות בשעווה אל גופו. המריטה החוזרת על
עצמה מציגה את ההשלמה של האם עם מות הבן ואת חוסר היכולת שלה להיפרד ממנו. העבודה
מתייחסת לשני מיתוסים – זה של איקרוס שנפל מן השמים ואמו ניקתה את נוצותיו לאחר שמשתה אותו
מהים, וזה של העקדה והקרבן היהודי. אלא שבעבודה זו הוחלף האב המקריב (אברהם), באם. העקדה
של ישראלי אינה דתית, אלא חילונית, והאם, בניגוד לאב, לא מוכנה להעניק את הבן לאל אלא שומרת
אותו לעצמה. על פי דברי ישראלי, מריטת הנוצות מרמזת על הכנת מרק עוף בשבת, פעולה הקשורה
אסוציאטיבית לביתיות ומשפחתיות: האם משלימה עם מות הבן, אך לא נפרדת ממנו, אלא מנסה,
באמצעות אכילתו, להשיבו אל הגוף ממנו יצא.
רוב המידע נלקח מתוך האתר:
http://www1.amalnet.k12.il/sites/Mifgashim/Pages/israelierez.aspx