"שִׁמְעוּ דְּבַר ה' הַחֲרֵדִים אֶל דְּבָרוֹ" (ישעיה פרק סו פסוק ה). כינוי זה ניתן לתלמידי חכמים שלמדו תורה כל חייהם והיו מקיימים תורה ומצוות בדקדוק. בראשיתה פעל החתם סופר - מי שנחשב לדמות שמרנית ומגדולי המתנגדים לתנועת ההשכלה - וטבע את אחד ממטבעות הלשון המזוהים עם החברה החרדית: "חדש אסור מן התורה"; בדבריו אלה החת"ם סופר השתמש כפרפרזה בדין דאורייתא העוסק באיסור אכילת תבואה חדשה לפני הנפת העומר, כדי להביע את עמדתו השוללת כל חידוש ביהדות[2].
החברה החרדית מאופיינת באדיקות דתית והתבדלות מכוונת מהחברה הלא-חרדית, וזאת מתוך מטרה לשמר את הקהילות החרדיות מסתגרות ומתבדלות גם מפני שאר האוכלוסייה וגם בינן לבין עצמן באמצעות דיור נבדל, הקמת מערכות חינוך ייחודיות לקהילה, הימנעות מקריאת ספרות שאינה חרדית ובקרה וצנזורה על תוכני תקשורתערכיה המסורתיים מפני חדירת תרבות המערב וערכים שאינם מקובלים עליה.
העמדת לימוד התורה כממלא את כל תוכן חיי המעשה נחשבת לסמל חרדי, אף שרבים מבני המגזר החרדי יוצאים בשלב מסוים לעבודה. יש חוגים בציבור החרדי שבהם עמלי-יום הלומדים תורה אחרי סיום עבודתם, נחשבים כברירה שבדיעבד. כל בני הנוער נשלחים לישיבות "קטנות" ו"גדולות". כמו כן, מתוך יחס ערכי זה ללימוד התורה, ממעטים החרדים בלימודי חול במוסדות החרדיים המיועדים לגברים (להוציא לימודי חשבון ודקדוק), ובתלמודי תורה אחרים גם עברית, היסטוריה ועוד. בתלמודי תורה של החינוך העצמאי (כיתות א'-ח') מלמדים בתוכנית לימודים דומה לזו של הבנות בבתי הספר של החינוך העצמאי, אבל בתי ספר מסוג זה נפוצים פחות בחברה החרדית, ורוב תלמודי התורה והחיידרים הם מוסדות פטור שבהם לומדים ברוב שעות היום לימודי קודש בלבד כדי להימנע מביטול תורה[10]. גם אצל הבנות, שכן לומדות את רוב הנושאים הנלמדים בבתי הספר הממלכתיים, מוקפד לערוך התאמה מסוימת בתוכני הלימוד (ואף במקצועות הריאלים, כגון מתמטיקה וכדומה), כדי שיעלו בקנה אחד עם ההשקפה החרדית. הלימודים במוסדות החינוך החרדיים מתמקדים בעיקר בחינוך לשמירת המצוות ו"רוח התורה" כפי שהיא נתפסת בציבור החרדי, כאשר מטרת החינוך לבנים היא תקוות ההורה החרדי שילדו יגדל להיות "תלמיד חכם וירא שמים המקפיד על שמירת המצוות קלה כבחמורה וקובע עתים לתורה". החרדים רואים בחינוך החרדי המשך ישיר של החינוך היהודי כפי שהיה קיים בגלות ובהתאם להשקפתם הדתית האומרת שייעודו של היהודי הוא "להתקרב להשם ולדבוק בדרכיו" ולהתרחק מ"הבלי העולם הזה" ולראייתם במצוות לימוד התורה ייעוד, הם מקדישים את רוב שעות לימודי המגדר הגברי ללימוד תורה. הם לא רואים צורך בלימוד חכמות נוספות כמו מתמטיקה ופיזיקה שמקורם בתרבות המערבית (בפיהם תרבות יוון על שם מוצאה) ושתכליתם לא מתמצית בשמירת ההלכה הרבנית ו"רוח ישראל סבא" ומסתפקים בלימוד אלגברה בסיסית. בשל החשש מפני ההשפעות השליליות האפשריות של התרבות המערבית על דור ההמשך החרדי (כמו למשל תנועת ההשכלה) הם על פי רוב נמנעים מללמד מקצועות ואוסרים קריאת ספרים שלא נכתבו במיוחד עבורם. מטרות החינוך לבנות שונות והן שהבת תגדל להיות "אשה טובה לבעלה" ותסייע בגידול ובחינוך הילדים. מושם בהם דגש על חינוך לצניעות, ולימודי הקודש נלמדים בהם בצורה אחרת ובלי ללמודגמרא.תכניות הלימודים בתלמודי התורה ובישיבות נקבעות באופן עצמאי על ידי הצוות החינוכי של המוסד בהתאם לזרם שאליו הוא משתייך כאשר המכנה המשותף לכולם הוא יום לימודים ארוך שרובו מוקדש ללימודי קודש. בבתי הספר היסודיים במגזר החרדי לומדים גם "לימודי חול", בעניין זה יש הבדל בין "תלמודי תורה" או "חיידרים" (במילעיל) בהם מסתפקים בלימודי חול מינימליים (רמה קלה של לשון עברית, אלגברה בסיסית, ולעתים גם מעט גאוגרפיה ותולדות עם ישראל), לבין בתי ספר של החינוך העצמאי שבהם יש מסגרת רחבה יותר של לימודי חול.מספרם של המפקחים על מוסדות החינוך החרדיים קטן מאוד, ולפיכך היחס בין מספר המפקחים למספר המוסדות המפוקחים קטן בהרבה מהיחס המקביל במוסדות החינוך הרשמיים (למשל, מפקחת אחת ליותר מ 1,000- גני-ילדים, ומפקחת אחת לכ 130- בתי-ספר יסודיים לבנות).שיעור הילודה הגבוה במגזר החרדי משפיע ישירות על הגידול בשיעור התלמידים במוסדות החרדים, על-פי תחזיות הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2012 שיעורם של התלמידים במגזר החרדי בישראל יהיה 22.4% מכלל התלמידים בחינוך היסודי ו-30.9% מכלל התלמידים בחינוך היסודי במגזר היהודי.מסלול הלימודים החרדי לבנים הינו: תלמוד תורה (גיל 3-13), ישיבה קטנה (גיל 14-17), ישיבה גדולה (גיל 18 ועד לנישואים). על פי הסדר דחיית הגיוס שלתורתו אומנותו, זכאים הלומדים בישיבה גדולה לדחיית גיוס
SPEECH AND LANGUAGE development is considered byexperts to be a useful indicator of a child’s overalldevelopment and cognitive ability1 and is related toschool success.2–7 Identification of children at risk fordevelopmental delay or related problems may lead tointervention services and family assistance at a youngage when chances for improvement are best.1 This rationalesupports preschool screening for speech and languagedelay, or primary language impairment/disorder,as a part of routine well-child care.Several types of speech and language Preschool-aged children with speech and languagedelay may be at increased risk for learning disabilitiesonce they reach school age.17 They may have difficultyreading in grade school,2 exhibit poor reading skills atage 7 or 8,3–5 and have difficulty with written language,6in particular. This may lead to overall academic underachievement7and, in some cases, lower IQ scores13 thatmay persist into young adulthood.18 As adults, childrenwith phonological difficulties may hold lower-skilledjobs than their non–language-impaired siblings.19