2. המציאות הגלובלית והמחאה מחייבות ערבות הדדית
עינינו רואות שיחד עם הדרישה לחלוקת תקציב ”צודקת”, דרושה לעם גם הרגשה
של צדק חברתי, לא פחות מחלוקת המשאבים מחדש.
קיים צורך ורצון ליצור חברה צודקת ששומרת עלינו כפרטים, צורך בדאגה
הדדית, ממש כמו במשפחה אחת גדולה הקשורה יחד בערבות הדדית.
כדי להשיג שגשוג במדינתנו המהווה חלק מהעולם שמתגלה לפנינו היום כגלובלי
יש ליצור אחדות לאומית אשר תתבטא בקשרי דאגה הדדית, חיבור ואהבה.
עשרות מאמרים מדעיים מצביעים על דבר אחד – "בעידן הגלובלי – כולנו
בסירה אחת".
כלומר, כולנו חייבים לעבוד יחד.
-2 -
3. השיטה הכלכלית הנוכחית מובילה ותוביל אותנו למבוי סתום
אי אפשר להיענות למבול הדרישות הכלכליות והחברתיות:
מבול הדרישות "גדול" על תקציב המדינה, ואין לעודד את הגדלת הגרעון.
המשבר הכלכלי בעולם יאט את הפעילות הכלכלית בישראל, המייצאת כ-%54
מהתוצר הלאומי הגולמי לחו"ל, ובהתאם יקטנו הכנסות המדינה ממסים.
מדובר במשחק סכום אפס.
אולם היענות לדרישות ל"צדק חברתי" טומנות בחובן דווקא הגדלה
משמעותית של הוצאות המדינה. לפנינו, אם כך, מבוי סתום.
-3 -
5. טיפול נמרץ
אנו דוגלים בפיתרון יסודי, בטיפול לא רק בסימפטומים, אלא בשינוי ערכי
היסוד של החברה הישראלית והיחסים שבין אדם לזולתו ובהתאם בבניית
כלכלה חדשה, צודקת, חברתית ומאוזנת.
לפני הכול אנחנו צריכים "לכבות את השריפה", ולדון סביב השולחן העגול,
ממש כמו במשפחה, בסיוע מיידי לאלו מבינינו שחיים מתחת לקו העוני
ובמצוקה מיידית. בלי פיתרון מוסכם למצוקות הקיומיות שלהם, אי אפשר
להמשיך וזהו גם תנאי הכרחי לגיבוש הערבות בינינו
במקביל, עלינו לספסל הלימודים וללמוד קורסים בכישורי חיים בסיסיים
וכלכלת בית נכונה.
השילוב של פתרונות כלכליים מידיים ושל חינוך לכלכלת בית נכונה, הוא
בחזקת "טיפול נמרץ" לעשירונים הנמוכים בחברה.
-5 -
6. דיון משותף
יש להזמין בהקדם את העם כולו לדיון משותף דרך אמצעי התקשורת.
חייבת להיווצר הרגשה של משפחה אחת שבה כולם רוצים לעזור זה לזה ולכן
מסכימים לוותר זה לזה.
הדיון המשותף על חלוקת התקציב חייב להיעשות בשקיפות מוחלטת אחרת
תחושת הקיפוח והשקר לא ייעלמו.
רק אם כל אזרח יבין את התמונה הכללית וירגיש שהוא חלק ממשפחה גדולה,
הוא יסכים לוותר ואף יתגאה לוותר לטובת הילד החולה והחלש במשפחה.
הדיון המשותף ימוסס כל התנגדות או כוח אחר מפלג שרוצה למנוע הידברות
משותפת.
-6 -
7. החינוך הוא בעיה משותפת ובו טמונים גם הפיתרון והתקווה
בטרם נבנה ונקצה מחדש תקציבים לאומיים עלינו להבין שהמערכות בשיטה
נוכחית אינן מתאימות לעולם הגלובלי בו כולנו קשורים ותלויים זה בזה בעל
כורחנו.
עלינו לשנות תחילה את עצמנו, להרגיש את התלות הזו בינינו ואת התועלת
והפוטנציאל הכלכלי שבחיבור, בשיתוף פעולה ובדאגה הדדית בין אדם לחברו
וכך להגיע להרגשת ערבות הדדית.
אין אפשרות לפתור בעיות חדשות באמצעות כלים ישנים. כל המערכות שבנינו,
כמו כלכלה, חברה, וחינוך אינן תואמות לחוקי העולם החדש המתגלה בפנינו. אי
אפשר לתקן עם מפתח שבדי גדול מנגנון אלקטרוני עדין מעולם ההייטק
ֵ
המודרני, אחד לא מתאים לשני.
-7 -
8. הכלכלה כאפליקציה ליחסים בינינו
הכלכלה הנוכחית בנויה על הרצון של כל אחד למקסם את טובתו (תועלתו)
האישית, במציאות של משאבים מוגבלים. וועדת טרכטנברג מחויבת שלא לפרוץ
את מסגרת התקציב, אז איך נגיע למצב של צדק חלוקתי? לשביעות רצון כללית?
כל הסיסמאות והדרישות יתנפצו בלי קונצנזוס אחד בסיסי - בלי ערבות הדדית,
הסכמה חברתית "שתעלה" את כולנו לגובה בו כל אחד מאיתנו יוכל להגיד: "אני
והשני זה היינו הך". בלי זה, לא תהיה חלוקה צודקת אף פעם, כי זהו צדק
חברתי אמיתי.
זה פרקטי או אוטופי? ניסיון לפתור את הבעיות החדשות באמצעיות הכלים
הישנים הוא אוטופיה. כלכלה אחרת תחת מטריית ערבות הדדית היא הפיתרון
הריאלי והפרקטי ביותר.
-8 -
9. התועלות מכלכלה אחרת תחת מטריית הערבות
תחושת לכידות חברתית וסולידריות, ביטחון אישי ומהדאגה ההדדית של אדם
לזולתו ושל המדינה לאזרחיה.
יתגלו עודפים הן בתקציב המדינה והן מצד האזרחים שיכסו חלק משמעותי
מהדרישות, ללא צורך בתוספת תקציב או גזירות כלכליות.
הכלכלה האחרת תאפשר לממש את היחס החדש בינינו, ולתרגמו לסדר
עדיפויות כלכלי-חברתי חדש, המשקף את הדרישות לצדק חברתי. בכך נעבור
מכיבוי שריפות לשינוי מהותי ובר-קיימא של החברה הישראלית.
את תחושת הקיפוח מהוויתורים ההכרחיים, יחליפו הסיפוק והחמימות
שבהרגשה שכולנו משפחה אחת והיא שוות ערך ל-%09 מסך ההוצאות
הציבוריות הנדרשות. כנגזרת, יימצא בהכרח המענה לעשרת האחוזים הנותרים,
בתוך תקציב המדינה. מטריית הערבות מייצרת ערך כלכלי בל יתואר ובה מצוי
הפיתרון האמיתי לבעיותינו.
-9 -
10. צו השעה
אנו נמצאים בשעת רצון בה יש הזדמנות
להוביל את התהליך החברתי ולכונן במדינת
ישראל חברה צודקת ומתקדמת יותר.
-01-