1. הגוף פועל כיחידת מבנה אחת ומקיים סביבה פנימית יציבה - הומיאוסטזיס תאום ויסות ובקרה בתוך ובין המערכות מערכה הורמונלית מערכת עצבים גוף אחד – מערכות רבות המשכיות מערכות הגנה קיום יום יומי של הגוף הפרשה הובלה נשימה עיכול מערכת חיסון מערכת רביה מערכות בגוף האדם

2. תפקיד מערכת העיכול עיכול הוא התהליך שבו ממיר הגוף את המזון לאנרגיה ולחומרים הנחוצים לצמיחתו ואחזקתו . תהליך העיכול הוא מהתהליכים הביולוגיים המרכזיים בגופנו , ולכן , למעלה ממחצית איברי הגוף הפנימיים בגופנו שייכים למערכת העיכול . הגוף סופג את המרכיבים הכימיים שמהם בנויים החומרים שהוא אוכל , מאחסן אותם , ועושה בהם שימוש כחומרי גלם לשימור ולבנייה של רקמות . תרומת מערכת העיכול להומיאוסטזיס [ הכושר לקיים סביבה פנימית יציבה ושונה מהסביבה החיצונית ] היא באספקת חומרי מזון הנצרכים כל הזמן ע " י תאי הגוף , בהם מלחים שונים [ מינרלים החיוניים בין היתר לפעילות תקינה של אנזימים , מבנה של מולקולות אחרות ] ומים - מים מהווים 70 אחוז ממשקל הגוף והם חשובים שקיומים של תהליכים בתאים וליכולת לווסת את הלחץ האוסמוטי , לחץ הדם ואת טמפרטורת הגוף . מערכת העיכול מבצעת עיבוד כימי : פירוק על ידי אנזימים , מלחי מרה וחומצות קיבה של המזון למרכיביו הכימיים , ועיבוד מכני : ערבוב המזון , גריסתו ודחיפתו לאורך צינור העיכול , נעשה על ידי שרירים מהם בנוי צינור העיכול .

3. מערכות עיכול בבע"ח שונים לכל בעלי החיים, גם הלא מפותחים, יש מערכת עיכול כלשהי. כל בעלי החיים מפרקים את המזון שהם אוכלים ליחידות קטנות יותר, מהן יוכלו להפיק אנרגיה וליצר את החומרים החיוניים לקיומם. מבנה מערכת העיכול שונה אצל בעלי חיים שונים, והוא משתנה בהתאם למורכבות התפריט שלו ומורכבותו כיצור חי. הציפורים מפרקות את המזון רק לאחר שאחסנו אותו באופן זמני בזפק שלהן ובקיבתן . לתולעת השלשול מערכת דומה לזו של בני האדם ולזו של בעלי חיים גבוהים אחרים . אך בניגוד לאדם , לתולעת אין שיניים , לכן בצינור העיכול שלה יש תא הקרוי " קיבה שנייה ", המרסק וטוחן את המזון . תהליך העיכול אצל הפרה שניזונה מצמחים , נעשה בסדרה של קיבות מחוברות . המזון נכנס לקיבה הראשונה והגדולה ביותר , ושם הוא תוסס . החומר הגס חוזר אל הפה ללעיסה נוספת . החומר הנלעס נבלע שוב , מתערבב בחומר המותסס ואז עובר דרך הקיבות האחרות . ושט זפק קיבה מעי פה לוע קיבה שנייה זפק מעי פי הטבעת ושט מעי דק מערכת קיבות

4. הצרכים התזונתיים של האדם חלבונים ! החלבונים , שבנויים מחומצות אמיניות , הם חומרי הבניין העיקריים של הגוף ומהווים 18% ממשקל החומרים הבונים את התאים והרקמות . קבוצה גדולה של חלבונים אחראית להתרחשותם של כל התהליכים הכימיים בתאים , קבוצה זאת נקראת : " אנזימים ". קבוצה נוספת של חלבונים היא הנוגדנים שמשתתפת בהגנה על הגוף מפגיעתם של גורמים מזיקים החודרים לגוף . ויטמינים ! הגוף צריך כמויות זעירות של הויטמינים . הויטמינים הם חומרים חיוניים לקיומם של תהליכים שונים בתאים . רובם של הויטמינים לא מיוצרים בגוף האדם , ולכן הוא חייב לקבלם במזונו . שומנים ! השומנים מהווים מרכיב חשוב במבנה קרום התא , והם חיוניים לכל התאים . השומנים הם גם מקור לאנרגיה והם מהווים חומר בידוד חשוב השומר על חום הגוף ומגן על רקמות פנימיות שונות . השומנים הם מולקולות גדולות המורכבות מ -3: חומצות , שומן וגליצרול . השומנים הם חומרי תשמורת , ועודף שומנים יוצר מחלות לב וסוכרת . המים ! מים הם מרכיב המזון החשוב ביותר לגוף , בלי מים , אי אפשר לשרוד יותר מחמישה ימים . מים הם גם החומר העיקרי בגוף , וכשני שלישים ממשקל הגוף הם מים . מינרלים ! המינרלים נמצאים בכמויות קטנות בתאים ובנוזלי הגוף . בטבע , נמצאים המינרלים בצורת מלחים . המינרלים החשובים שנמצאים בכמות גדולה בגופינו הם : סידן , זרחן , מגנזיום , אשלגן , נתרן , כלור וגופרית . פחמימות ! הפחמימות מרכיבות חומרים רבים בגוף אך תפקידם העיקרי הוא שימושן כמקור אנרגיה לביצוע תהליכים בגוף . עם הפחמימות נמנים : סוכר , עמילן ותאית ( סיבים בלתי ניתנים לעיכול ).

5. פה ובלוטות רוק ושט כבד קיבה כיס המרה תריסריון מעי דק לבלב מעי גס מעי ישר פי הטבעת מבנה מערכת העיכול בכלליות : האיברים העיקריים במערכת העיכול של האדם – ושט , קיבה , לבלב , מעי , כבד , כיס מרה ופי הטבעת . המזון נכנס אל הפה ומתקדם במורד דרכי העיכול על ידי גלי התכווצויות של שרירים ( פריסטלטיקה ). עיקרו של תהליך העיכול שחומרים שונים כמו האנזימים ( שמיוצרים על ידי בלוטות הרוק , הקיבה , המעי והלבלב ) חומצה מלחית ( מיוצרת ע " י הקיבה ) ומלחי מרה ( המיוצרים ע " י הכבד ) מפרקים את המזון ליחידות כימיות שהגוף יכול לנצל . הפסולת מסולקת ע " י פי הטבעת .

6. המזון נכנס לפה וכבר מתחיל את תהליך העיכול שבו משולבות פעולות רצוניות : לעיסה ובליעה , ולא רצוניות : הפרשת רוק המכיל אנזימים . הרוק משמש כממס , כמרכך וכמחליק המזון ובכך מסייע ללשון ולשיניים בפעולת הלעיסה והעברת המזון אל הושט . הרטבת המזון חשובה לקליטת הטעם ע " י תאי חוש הטעם על הלשון . הרוק מכיל בעקר מים ויוני HCO3- השומרים על PH 7 ו גם שני אנזימים – עמילאז ( שמפרק עמילן עד לדו סוכר ), ו ליזוזים ( משמש כקוטל חיידקים המגיעים עם המזון ). המזון שוהה בפה בין 5-30 שניות , ועובר עיבוד ראשוני ע " י : שיניים , חניכיים , לשון , החך , בלוטות הרוק והלסתות , ולאחר עיבוד זה המזון ממשיך הלאה אל הושט . הלעיסה והטחינה נעשים לשם הגדלת שטח הפנים . עיצוב המזון לגוש בגודל המתאים לבליעה נקרא עיכול מכני . הפה לעיסה

7. השיניים מספרן המלא של השיניים שבאדם מבוגר הוא 32. השיניים נחלקות לארבעה סוגים : 4 ניבים : המשמשים לקריעת המזון . 8 שיניים חותכות : המשמשות לחיתוך המזון . 8 שיניים קדם - טוחנות : המשמשות לגריסת המזון . 12 שיניים טוחנות : כוללות ארבע שיני בינה המרסקות את המזון . את השן מצפה האמייל הקשה [ בעקר סידן וזרחן ] והוא עלול להיפגע מ עששת – תוצאת פעולתם של חיידקים המייצרים חומצת חלב בתהליך פירוק הסוכרים בפה המשמשים אותם כמקור אנרגיה . הרוק מוריד במידה מסוימת את רמת החומציות בעזרת יוני HCO3- הפועלים כמו בסיס וה ליזוזים שבו מצליח לנטרל חלק מהחיידקים ההרסניים .

8. בפני האדם נמצאים שלושה זוגות של בלוטות רוק : בלוטות מצד האוזן ( פרוטיד ), הבלוטות התת לסתיות והבלוטות התת לשוניות . בלוטות הרוק מפרישות אנזימים (= חלבוני פעולה ). כשאנו לועסים , המזון נרטב על ידי הרוק והופך לעיסה . פעולה זו עוזרת לתהליך לעיסת המזון ובכך גם יותר קל למזון להגיע לוושט . הרוק מנקה שאריות אוכל שנשארו בפה ועל השיניים ובכך עוזר במניעת הצטברות חיידקים אשר מזהים רק שני סוגים של אנזימים : 1. עמילז - אשר מפרק עמילן וגליקוגן ( פחמימות ) שמגיעים מהמזון ומתפרקים לסוכרים פשוטים : דו - סוכרים וחד - סוכרים ( סוכרוזים וגלוקוזים ). 2 . ליזוזים - מפרק את מעטפת החיידקים המגיעים אל הפה מהאוויר , ובכך מסנן את הגוף מאנטיגנים מזיקים . בלוטות הרוק

9. הבלוטות התת לסתיות : נמצאות בחלקו האחורי של הפה , מתחת ללשון . הצינורות שלהן נפתחים מתחת ללשון , משני צידי הקפל המרכזי של רירית הפה . בלוטות מיצד האוזן : נמצאות בלחיים , קדמית לאוזניים . הצינור שלהן נפתח אל הפה בחלק הפנימי של הלחיים . הבלוטות התת לשוניות : נמצאות בקדמת הפה מתחת ללשון . יש להן צינורות קטנים ורבים , שמנקזים את הרוק אל הפה , מתחת ללשון .

10. מכסה הגרון הוא פיסת סחוס דקה שמכוסה הקרום ריר ונמצאת מאחורי שורש הלשון. בעת בליעת המזון הוא סוגר את הפתח לקנה הנשימה ומשאיר רק את צינור הושט פתוח, וכל מונע חדירה של מזון אל קנה הנשימה, דבר אשר גורם להיחנקות. מכסה הגרון סוגר את פתח הושט ומשאיר פתוח רק את קנה הנשימה בכדי שהאוויר לא יגיע אל הושט. אם בכל זאת נכנס מזון אל קנה השימה, קיים רפלקס אשר משחרר את המזון מקנה הנשימה אל חלל הפה דרך שיעול. מכסה הגרון

11. כיצד מושפעת הנשימה מתהליך הבליעה? הגרון והלוע משמשים מעבר גם לאוויר וגם למזון . כאשר המזון יוצא מהלוע הוא עלול להיכנס לקנה הנשימה במקום לושט . כדי למנוע כניסה של מזון אל קנה הנשימה בעת הבליעה , מעכב גזע המוח , באופן זמני , את הנשימה , ומעורר סדרה של תגובות המביאות לסגירת הקנה . אם , למרות הכל חודר אוכל לקנה , מופעל רפלקס השיעול . רפלקס זה מחזיר מיד את האוכל אל הפה ומונע חנק .

12. תפקיד צינור הושט הוא להעביר את המזון לקיבה . לאחר הלעיסה והגריסה , הלשון דוחפת את המזון במורד הלוע , אל אחורי הפה , ודרך הלוע המזון מגיע אל פתח הושט , שם כיסוי הגרון מכסה את קנה הנשימה על מנת למנוע חדירה של מזון לקנה הנשימה ( דבר אשר גורם להיחנקות ) והמזון מחליק אל פתח הושט . כאן מתחילה ה פריסטלטיקה (= ניע שרירים . התכווצות ודחיפה של המזון על ידי שרירי צינור הושט . השרירים מתכווצים ומתרפים בגל מתואם ובצורה מעגלית . הפריסטלטיקה אינה חד כיוונית ). אורכו של הושט הוא 23-25 ס " מ . צינור הושט בנוי משתי מערכות של שרירים : רצוניות ובלתי ורצוניות . כשהמזון בפה , שרירי הושט רפויים , אך כשהמזון נכנס לוושט - השרירים מתחילים לנוע בתנועה גלית , פריסטלטית , לכיוון פי הקיבה . על פעולה זו שולטים עצבים ממערכת העצבים המרכזית וממערכת העצבים של המעי . גלי הפריסטלטיקה נעים לאורך הושט במהירות של 2.5-5 ס " מ בשנייה . הושט מגיע אל הקיבה . ושט - הבליעה http :// hopkins - gi . org / multimedia / database / intro_250_Swallow . swf תהליך בליעת המזון .

14. דופן הקיבה מוגנת מפני החומצה המלחית והאנזים המפרק פפסין , ע " י הפרשת נוזל רירי שה PH שלו מעט בסיסי [ יוני HCO3- ]. פגיעה בהגנה זו עלולה לגרום לכיב קיבה [ אולקוס ]. היום סוברים שזוהי מחלה זיהומית שהגורם לה הוא החיידק pylori Helicobacter .

15. כיב קיבה - אולקוס כיב קיבה ( אולקוס ) הוא פצע המתפתח בדרך כלל בקיבה או בתריסריון . הכיב נגרם עקב תהליך של איכול רפידת הקיבה או התריסריון על ידי חומצות הקיבה ( ובראשן חומצת מימן כלורי ) ומיצי העיכול . פרס נובל לפיסיולוגיה ולרפואה 2005 האוסטרלים בארי ג ' יי ' מרשל ורובין ווארן זכו בפרס נובל לפיזיולוגיה ורפואה לשנת 2005 על כך שהראו כי חיידק הוא למעשה האחראי לאולקוס הגורם לכאבי הבטן העזים אצל רוב האנשים הסובלים מהמחלה ולא מתח וסגנון חיים כפי שחשבו עד כה . ווארן , בן 68, פתולוג מאוסטרליה , גילה מושבות של חיידקים בחלק התחתון של הקיבה בכ -50% מהחולים מהם נלקחו ביופסיות . הוא למעשה הביא לתגלית הקריטית כי סימנים לדלקת נמצאו תמיד בקרום הקיבה בקרבת האזור המאוכלס בחיידקים . מרשל , בן 54, התעניין בממצאיו של ווארן ויחד ביצעו מחקר בביופסיות שנלקחו מחולים . לאחר מספר ניסיונות , הצליח מרשל לטפח סוגים של חיידקים שעד כה לא היו ידועים ומאוחר יותר זכו לשם הליקובקטור פילורי , יחד הם גילו , כי האורגניזם היה נוכח כמעט בכל החולים שסבלו מדלקת הקיבה , כיב בתריסריון או אולקוס בקיבה . הודות לגילוי החדשני שנעשה על - ידי מרשל ווארן , מחלת האולקוס אינה כרונית יותר , אלא מחלה שניתן לרפא על - ידי טיפול קצר באנטיביוטיקה ותרופות המדכאות הפרשות חומצה ! בכתב הזכיה לפרס נובל נאמר , שהרופאים מקבלים את ההוקרה על גילוי חידק ההליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori - בשנת 1982, והוכחת חשיבותו כגורם לדלקת הקיבה - גסטריטיס ולכיב קיבה – אולקוס .

16. ההידבקות מתרחשת ככל הנראה בגיל צעיר מאוד והחיידק נשאר במערכת העיכול לכל החיים , ובמרבית בני האדם הוא אינו גורם לכל סימפטום . ואולם הוא עלול לעודד יצירת כיב קיבה אצל 10%-15% מהנגועים . החיידק שגילו המדענים גורם ליותר מ -90% מהכיבים בתריסריון ול -80% מהכיבים בקיבה . כשני שלישים מאוכלוסיית העולם נגועים בחיידק , אך רובם לא סובלים מתסמינים כלשהם . עם זאת , החיידק עלול להביא להתפתחות סרטן הקיבה , שהוא הסרטן השני בקטלניותו . לכן , חיידק זה מוגדר כחיידק מסרטן ! HP נצמדים אל תא אפיתל מהקיבה בתרבית רקמה HP שורדים בתנאי ה PH השוררים בקיבה הודות לפעילות האנזים אוריאז היום ההתייחסות את אולקוס היא כאל מחלה זיהומית . הטיפול המקובל היום ב HP הוא בתרופות : מוקסיפן וקלריטרומיצין , וחמרים המורידים רמת חומציות כמו לוסק . Losec - ה - Losec מעכב את פעילות משאבות המימן בממברנת התאים הפריאתליים המפרישים HCl בקיבה . באופן זה מופחת הכאב והנזק לדופן הקיבה באזורים המודלקים עקב הזיהום בהליקובקטר .

18. מבנה דופן המעי הדק דופן המעי בנוי מסיסים = בליטות מיקרוסקופיות באורך של כ -1 מיקרון , אליהן חודרים נימי דם ולימפה ומאפשרים ספיגה יעילה ( הגדלת שטח פנים ) של תוצרי פירוק המזון . על הסיסים יש שיכבה של תאי אפיתל להגנה עדינה מפני חומצות שמגיעות מהקיבה . ברך כלל תאי אפיתל מפרישים ריר ששומר על התאים מפני החומצות , אבל לפעמים יש תקלה והחומצות פוגעות בתאים ועושות פצע שיכול לדמם = אולקוס . בגלל הסיסים , שטח הפנים במעי בוגר מגיע ל 500 מטר מרובע . במעי יש עיכול מכני ע " י ערבול וערבוב של המזון ועל ידי כך , יותר מזון נפגש עם יותר אנזימים ויותר מזון נעכל . קיפולי רירית המעי הדק

19. כיצד מפורקים ונספגים מרכיבי המזון? פירוק המזון המעוכל למחצה שמגיע מן הקיבה נעשה במעי הדק בעזרת חומרים המופרשים מן הלבלב , מן הכבד ( באמצעות כיס המרה ) ומתאי דופן המעי . האנזימים שמזרזים את פירוק המזון במעי פועלים בסביבה בסיסית בלבד ( PH גבוה ). פירוק הפחמימות : מערכת העיכול של האדם אינה מסוגלת לעכל את כל סוגי הפחמימות . פחמימות מורכבות אחדות כמו תאית , אינן מתעכלות בכלל . שכן האדם אינו מיצר אנזימים היכולים לפרקם לסוכרים פשוטים . לעומת זאת , הסוכר המורכב מעמילן מפורק בקלות בעזרת אנזימים שמיוצרים בלבלב – התהליך מצוין בתרשים : ספיגת תוצרי הפחמימות : סוכרים פשוטים עוברים דרך דפנות המעי הריק ונספגים בזרם הדם . הדם מסיע את הסוכרים אל הכבד והכבד הופך אותם לרב סוכר שנקרא גליקוגן . מאגר הפחמימות מאוכסן בגוף בצורת החומר גליקוגן . פירוק החלבונים : פירוק החלבון מתחיל בקיבה וממשיך במעי הדק . החלבון מפורק קודם לשרשראות של חומצות אמינו הנקראות פפטידים , ואחר כך לחומצות אמינו יחידות . הלבלב מפריש את האנזימים מפרקי החלבון . ספיגת תוצרי החלבון : רוב החלבונים מפורקים ונספגים בחלקו הראשון של המעי הריק . חומצות האמינו שנספגו עוברות ישירות לזרם הדם הנושא אותם דרך הכבד אל הרקמות שזקוקות להם . חומצות אמינו אחדות משמשות כאבני הבניין של חומרים חדשים החיוניים לצמיחה ולתיקון רקמות , ואחרות מספקות אנרגיה .

20. פירוק השומן : המרה המיוצרת בכבד והמאוחסנת בכיס המרה , מסייעת בפירוק השומן במעי הדק . מלחים מן המרה מפרקים את טיפות השומן העבות לטיפות שומן דקיקות יותר . פעולה זו מגדילה את שטח פני הטיפות ומזרזת את עיכול השומן ע " י אנזים הלבלב מפרק השומן שנקרא ליפאז . הליפאז מפרק את השומן לגליצרול ולחומצות שומן . ספיגת השומן : ספיגת השומן מהירה ושלמה בד " כ ולכן הצואה כמעט ואינה מכילה שומן . ספיגת השומן מתרחשת בעיקר במעי הריק . כדוריות השומן הזעירות אינן עוברות ישירות אל זרם הדם או הכבד , אלא עוברות קודם לכן בצינוריות הלימפה . צינוריות אלו מתאחדות לתעלות לימפה רחבות יותר ואלו מתרוקנות בזרם הדם ומאפשרות לשומן לזרום בגוף . רוב השומן מועבר לכבד להמשך עיבודו , השאר מאוחסן בגוף – בתאי השומן . ספיגת מינרלים ומלחים : מינרלים כמו נתרן , אשלגן וברזל ומלחים כמו מגנזים , כלוריד וחומרים אחרים חייבים לעבור מן המעי הדק ישירות לזרם הדם , נשמרות רמות תקינות ומאוזנות שלהם בגוף . ספיגת ויטמינים : ויטמינים מסיסי שומן ( A , D , E , K ) וויטמינים מסיסי מים ( B , C ) נספגים במעי הדק . ויטמין B 12 נספג במעי העקום ( חלק מהמעי הדק ), שלא כמו ויטמינים אחרים , ויטמין זה חייב להתקשר לחומר מיוחד המופרש מן הקיבה לפני שהוא נספג – חומר זה נקרא " גורם אינטרינזי ". http :// www . wiley . com / legacy / college / boyer / 0470003790 / animations / fatty_acid_metabolism / fatty_acid_metabolism . htm אנימציה : פירוק שומן בעזרת מלחי מרה .

21. הכבד, כיס המרה והלבלב הכבד , הלבלב וכיס המרה קשורים בקשר הדוק עם צינור העיכול מבחינה תפקודית , אף כי אינם מהווים חלק ממנו . לכל אחד מהם תפקיד חיוני בעיכול המזון ובניצול מרכיבי המזון . הכבד הוא האיבר הפנימי הכבד ביותר בגוף ומשקלו 1.5 ק " ג . הכבד הוא איבר חיוני לחיים . הכבד עשוי מיליוני תאים הקרויים הפטוציטים , תאי כבד . לתאים אל יותר מ -500 תפקידים שונים , בהם אחסון מרכיבי המזון ; פירוק תרופות וסמים , רעלים ותוצרי פסולת ; ותהליכי המרה כימיים שונים . לתאי הכבד יכולת מסוימת של התחדשות – רגנרציה , תכונה הנחשבת לקדומה וכזו שנעלמה באורגניזמים המפותחים . הכבד הוא מעין מפעל שמעבד ומסנן את הכימיקלים בגוף . תהליכי השינוי העיקריים שעוברים חומרי המזון בכבד [ חילוף חמרים ] : מחומצות אמיניות נבנים חלבונים , כמו חלבוני פלסמה [ אלבומין ] וגם פקטורי קרישה וחלבוני מערכת הקרישה – פיברינוגן , פרותרומבין . מהגלוקוז נבנה גליקוגן ( רב סוכר המשמש כחומר תשמורת ) נאגר בכבד ובשרירים . הגלוקוז בשיתוף עם פחמימות אחרות משמש לבניית שומנים . תהליך זה מסייע בשמירה על רמה יציבה של גלוקוז בדם . http :// www . hopkins - gi . org / multimedia / database / intro_340_CHC-05 . swf תצוגה של הכבד , הלבלב וכיס המרה . הכבד

22. קיבה צינור הכבד השמאלי צינור הכבד הימני עורק הכבד כיס המרה קרוב ל -80% מאספקת הדם אל הכבד מגיעה מוריד השער . וריד זה נושא אל הכבד כמעט את כל הדם היוצא ממערכת העיכול והמכיל את המזון המפורק שנספג מן המעי . בתוך הכבד מתפצל וריד השער לסעיפים רבים , כך שתאי הכבד יוכלו למצות מן הדם את המזון המפורק ולעבד אותו אנטומיה של הכבד

23. כיס המרה הוא שקיק דמוי אגס הממוקם בחלקו התחתון של הכבד . כיס המרה מאחסן ומרכז את המרה עד שהורמון , המיוצר במעי הדק , מעורר את הכיס להתכווץ , ולשחר את המרה אל התריסריון . הרכב המרה : הכבד מייצר כליטר מרה בכל יום . 97% מן המרה הם מים , האחוזים הנותרים הם מלחי מרה וחומרי צבע מן הכבד . למלחי המרה תפקיד מרכזי בעיכול שומנים . צבעי המרה הם מוצרי פסולת . העיקרי שבהם הוא בילירובין , שצבעו צהוב , והוא נוצר מההמוגלובין שבתאי הדם האדומים , לאחר פירוקם בטחול . http :// www . uclan . ac . uk / facs / health / nursing / sonic / scenarios / livjmanim / biliary_tract . html פעילות כיס המרה המרה וכיס המרה צינור הלבלב [ פנקריאס ] צינור המרה כיס מרה

25. ויסות עצבי והורמונלי של הפרשת מיץ קיבה כבר בתחילת הגעת המז ו ן ל פה מתחילה הפרשה של מיץ קיבה , כך שברגע ש המזון מגיע לקיבה מתחיל מיד פירוק של חלבונים לפפטידים . נוכחות של פפטידים גורמת להפרשה מוגברת של ההורמון גסטרין אל זרם הדם ובחזרה לקיבה והוא מזרז את ההפרשה של מיץ הקיבה . מחשבה על מזון או גירוי חושים ( טעם , ריח , ראייה ) מעוררים דחפים עצביים העוברים מהמוח לקיבה . אלה גורמים להפרשת ההורמון גסטרין ומיץ קיבה . נוכחות מיץ הקיבה יוצרת סביבה חומצית מאוד ( מתחת ל - PH=2) וזה גורם להפסקת ההפרשה של הגסטרין ובעקבותיה להפסקת ההפרשה של מיץ הקיבה . לכן אפשר לומר שהפרשת הגסטרין ומיץ הקיבה מפוקחת ע " י משוב חיובי ושלילי : משוב חיובי : נוכחות פפטידים הפרשת גסטרין גירויים + מיץ קיבה משוב שלילי : PH חומצי הפסקת ההפרשה של גסטרין ומיץ הקיבה . מערכת העצבים המרכזית מחשבה על מזון , גירוי החושים - ראייה , טעם , ריח תאים המפרישים מיץ קיבה תאים מפרישים זרם הדם הפרשה מוגברת של הורמון הגסטרין אל הדם גסטרין חוזר אל הקיבה מיץ קיבה חומצי PH=2 פפטידים

26. כאשר נכנסים שיירי המזון אל החלק האחרון של צינור העיכול, נפסקת ספיגת מרכיבי המזון, כגון גלוקוז וחומצות אמינו, במחזור הדם. בהדרגה מקבלים שיירי העיכול את צורתם הסופית, והם נשארים במעי הגס עד להפרשתם מן החלחולת דרך פי הטבעת. תפקידו העיקרי של המעי הגס הוא הפרשת השאריות שמייצרת מערכת העיכול ( צואה ). כליטר וחצי מתוכנו הנוזלי של המעי , נכנס מדי יום אל המעי הגס , אך רק חלק קטן הן שאריות מזון . העיסה העוברת אל המעי הגס מורכבת ממים , שאריות מינרלים , מיליונים של חיידקים , מתאים מתים שמתקלפים מצפוי צינור העיכול , מהפרשת ריר מן הקצה התחתון של המעי העקום ( חלק מהמעי הדק ) וכן מתאית ( רב סוכר ) שאינה ניתנת לעיכול . המעי הגס אינו מפריש אנזימים , אך הוא מייצר ריר המשמש כחומר סיכה ומקל על תנועת הצואה . המעי הגס סופג מים מהחומר הצואתי והופך אותו מנוזל למוצק . הוא סופג כליטר וחצי מים ביום . חומרים שלא עוכלו עד הסוף מגיעים אל המעי הגס עם מעט מן האנזימים מהמעי הדק ושם נשלם עיכולם . כיצד מניע המעי הגס את הצואה ? התכווצויות בקטעים של המעי הגס , פעם בחצי שעה , מערבבות וטוחנות את הצואה . תנועת דחיפה , פועלת במקביל לתנועה המקטעית , על מנת לקדם את הצואה לכיוון החלחולת . תנועה זו סוחטת את הצואה מטה , לתוך החלק התחתון של המעי והחלחולת , אל עבר תעלת פי הטבעת . 1 2 3 המעי הגס

27. התנועה המסיבית של הצואה מן המעי אל החלחולת, מותחת את קירות החלחולת. מתיחה זו היא הגירוי הנורמלי שאנו חווים כצורך להטיל צואה. אנו יכולים להחליט אם להתעלם מהרפלקס ולסגור באופן רצוני את פי הטבעת, או להטיל צואה. לחץ הצואה על דופנות החלחולת יוצר גירוי של עצב תחושתי המגיע אל מוח השדרה – משם בקשת רפלקס חוזרת תגובה עצבית בעצב תנועתי לא רצוני , הגורמת לתנועת החלחולת ולהרפיית שרירי הסוגר הפנימי . הסוגר החיצוני מקבל עצבוב ממערכת העצבים הרצונית – כל אלה מאפשרים את הפרשת הצואה מחוץ לגוף . רפלקס הפרשת הצואה חתך במוח השדרה עצב תחושתי עצב תנועתי רצוני חתך במוח השדרה עצב תחושתי עצב תנועתי רצוני

28. האינזימים העיקריים הפועלים במערכת העיכול-סיכום: * הליפז אינו מופרש מכיס המרה , אלא רק לאחר שהשומן עובר את הפירוק הראשוני ע " י מיץ המרה , מופרש הליפז מהלבלב . המעי הדק הלבלב מפריש אנזים לתריסריון מכיס המרה מגיע נוזל המרה עמילאז טריפסין ופפסין * ליפאז עמילן , גליקוגן חלבונים שומנים גלוקוזים בודדים חומצות אמיניות חומצות שומן + גליצרול כבד נטרול רעלים , בנייה חוזרת של חלבונים , שומנים ופחמימות המתאימות לאדם הקיבה חומצה המופרשת להרוג חיידקים באוכל פפסין ליפאז ( במידה קטנה ) חלבונים שומנים חלבונים קצרים יותר שומנים קצרים יותר פה עמילאז עמילן וגליקוגן חד סוכר ודו סוכר החלק במערכת העיכול האנזים הסובסטרט ( עליו פועל האנזים ) התוצר